מילים : רבי אלעזר אזכרי זצ"ל
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן
מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל
יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרָךְ
כִּי תֶעְרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ
מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם
נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
אָנָּא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ
בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא
וְהָיְתָה לָךְ שִׁמחת עוֹלָם
וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ
וְחוּס נָא עַל בֵּן אוֹהֲבָךְ
כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף
לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ
אָנָּא אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי
חוּשָׁה נָּא, וְאַל תִּתְעַלָּם
הִגָּלֵה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב
עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
מַהֵר, אָהוּב, כִּי בָא מוֹעֵד
וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם